דחיית טיפול היא תגובה טבעית. אנשים רבים מעדיפים להמתין, לראות אם המצב משתנה או פשוט לדחות הליך כירורגי שאינו דחוף מבחינתם. השאלה היא מה צפוי לקרות בתקופת ההמתנה.
במקרים מסוימים ייתכן שלא יתרחש שינוי משמעותי, במיוחד אם הנסיגה יציבה והגורם לה טופל. אולם במקרים אחרים, נסיגת החניכיים ממשיכה להתקדם בהדרגה גם כאשר המטופל אינו מרגיש בכך.
ככל שהשורש נחשף יותר, כך גדל הסיכון לרגישות, לשחיקה ולעששת באזור השורש. בנוסף, כאשר כמות הרקמה הזמינה קטנה יותר, הטיפול העתידי עלול להיות מורכב יותר בהשוואה למצב שבו מטפלים מוקדם יותר.
חשוב גם להבין שלא כל נסיגה מתקדמת באותו קצב. אצל אדם אחד השינוי יהיה מזערי במשך שנים, ואצל אחר תתרחש החמרה משמעותית בתקופה קצרה יחסית. לכן קשה לקבוע מראש מה יקרה ללא בדיקה ומעקב מקצועי.
אם מחליטים לדחות את הטיפול, חשוב לעשות זאת מתוך בחירה מודעת ולא מתוך הנחה ש"אם זה לא כואב זה לא חשוב". מעקב מסודר מאפשר לזהות שינויים בזמן ולהתערב במידת הצורך לפני שנגרם נזק משמעותי יותר.
תפקידו של הפריודונט במקרים כאלה הוא להעריך את רמת הסיכון האישית של המטופל. באמצעות בדיקה קלינית, מדידות וצילומים ניתן להבין האם מדובר במצב שניתן לעקוב אחריו בבטחה או בכזה שבו דחיית הטיפול עלולה להקטין את סיכויי ההצלחה העתידיים ולהוביל לאובדן נוסף של רקמות חניכיים.